פסק-דין בתיק עת"מ 58666-01-12

העתירה בתמצית:

בפני עתירה נגד החלטת המשיבים שלא לחדש רישיונו של העותר לאחוז בכלי ירייה אישי מסוג רובה זעיר.

יצויין כבר עתה כי החלטתי שיש לקבל את העתירה באופן חלקי ולהחזיר את עניינו של העותר לדיון מחדש לפני המשיבים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

 העותר הינו תת אלוף במיל', שירת בצה"ל 32 שנים בשירות קרבי, בעל עבר צבאי עשיר ומעוטר ובין היתר שימש בתפקיד מח"ט גבעתי ומפקד עוצבת הגליל.

בסמוך לחודש ספטמבר 2010 נמסר לידי העותר מכתב ממשרד הפנים, האגף לרישוי כלי ירייה, לפיו מתבקש העותר להמציא אסמכתא והוכחה לעמידתו בתבחין מאושר המזכה אותו להחזיק בכלי הירייה הנ"ל עד מועד תום תוקף הרישיון ולא יאוחר מיום 31.10.10. כן צויין במכתב כי במידה ולא ימציא העותר הוכחה נדרשת לא יחודש הרישיון ויהיה עליו להפקיד את כלי הירייה במשטרה ולהמציא לפקיד רישוי כלי ירייה (עד ולא יאוחר מ-72 שעות) העתק אישור ההפקדה. עוד צויין במכתב, בין היתר, כי החזקת כלי ירייה ללא רישיון כדין מהווה עבירה פלילית.

העותר פנה במכתב למשיבה 2 ופירט את הנסיבות לפיהן ביקש כי יתירו לו להמשיך ולהחזיק בכלי הירייה שברשותו, לרבות העובדה כי הוא נושא בדרגת תת אלוף ומתגורר במרחק שני קילומטרים מלבנון, כמו גם כי אינו מודע למהות המונח "תבחין מאשר" (נספח 3 לעתירה).

העותר טוען כי ביום 15.9.10 נשלח אליו מכתב על ידי המשיבה 2 (נספח 4 לעתירה), מכתב סטנדרטי שפרטיו הושלמו בכתב יד ואשר אינו מפרט מהם התבחינים ומפנה את העותר לוועדת ערר בירושלים, זאת בטרם פג תוקפו של רישיון כלי הנשק.  העותר פנה לוועדת הערר ביום 26.10.10. ועדת הערר נתנה את החלטתה מיום 14.3.11 לפיה הוחלט לדחות את הערר בין היתר בשל העובדה כי אין בפניית העותר הוכחה על עמידה בתבחין הנחוץ לו לאישור חידוש הרישיון. גם במסגרת החלטה זו צויין כי ניתן להשבית את כלי הירייה שהיה ברשותו ולקבלו כנשק מושבת לצורכי מזכרת. בין מועד הגשת הערר ועד למועד קבלת התשובה של ועדת הערר התקיימו בין הצדדים התכתבויות ושיחות טלפוניות במסגרתם ניסה ב"כ העותר לברר מה מצב הערר ובקשתו של העותר לחידוש הרישיון. 

במכתב מתאריך 8.9.11 אשר נשלח לב"כ העותר נכתב כי הוחלט לדחות את הערר שכן אין בפנייה שהוגשה הוכחה על עמידת העותר בתבחין לפיו ניתן לחדש את רישיונו. ביום 14.9.11 ביקש ב"כ העותר לבחון מחדש את הבקשה לחידוש רשיונו של העותר. במכתב מיום 14.9.11 נענה ב"כ העותר כי לפני כשבועיים אושר תבחין חדש משמר "מחזיק ברישיון לרובים עד לשנת 1996" אשר תקף רק לציבור המחזיקים ברישיון תקף או למחזיקים ברישיון לא בתוקף אך שהפקידו את נשקם טרם פקיעת תוקף הרישיון. על פי האמור במכתב, העותר אמנם עומד בתבחין החדש אך הפקיד את נשקו רק אתמול ועל כן לא ניתן לאשר את חידוש הרישיון מיידית. עם זאת, נכתב כי באפשרותו של העותר להגיש ערר נוסף לוועדת הערר.

לאחר פניות נוספות מצד העותר וב"כ ולאחר שהועברו למשיבים מסמכים שנדרשו התקבלה ביום 19.12.11 החלטה בערר נוסף שהגיש העותר ולפיה החליטה ועדת הערר לדחות את הערר שכן העותר החזיק בכלי ירייה שלא על פי רישיון בתוקף מאז חודש נובמבר 2010 ועד למועד ההפקדה ספטמבר 2011 והפקיד את כלי הירייה במשטרה רק לאחר שפרטיו הועברו למשטרה כדי שזו תפעל לאכיפת החוק. כמו כן נכתב בהחלטה שהעותר עבר על סעיף 14 לחוק כלי הירייה, התש"ט - 1949 (להלן: "החוק") ואינו עונה לתבחינים התקפים (תבחין משמר נקבע למי שמחזיק הנשק ללא רבב וברצף עד למועד הבקשה ובמקרה דנן נקטע הרצף כאשר העותר פעל בניגוד לחוק).

העותר טוען כי החזיק בכלי הירייה הנ"ל 22 שנים ללא רבב וכי החלטת המשיבים התקבלה באופן שרירותי ומנוגד לדין, בניגוד לתבחינים שעמדו בתוקף בעת מתן ההחלטה וללא כל נימוק ענייני לדחיית בקשת העותר לחידוש הרישיון.

העותר טוען כי הפקיד את כלי הירייה בהמלצת ב"כ מאחר שההליכים נמשכו זמן רב כאשר שרר בלבול וחוסר תקשורת בין המשיב 1 ל-2. נטען כי על אף שהעותר הפקיד את רישיונו לאחר המועד, נהג בניקיון כפיים שכן הסתמך על דברי הנציגים מטעם המשיב 2. כמו כן, נטען כי תבחין המשמר הוחל ואושר רק בחודש ספטמבר 2011 ולמעשה העותר עמד בכלל התבחינים הרלוונטיים כפי שהופצו באתר המשרד לביטחון פנים האגף לרישוי כלי ירייה וכן הגדיל לעשות והמציא למשיבים מסמכים כעמידה בתבחינים נוקשים יותר, המשמשים כתבחינים להוצאת רישיון חדש והכל על מנת שעניינו ייבדק בצורה פרטנית לאור טיב הנסיבות.

לטענת העותר הוא עמד בכל דרישות הסף לתבחינים בעת הגשת הערר ובנוסף הינו בעל עבר בטחוני עשיר ואף הוכיח מטרה נוספת שהינה מטרת הגנה הנובעת ממקום מגוריו בסמוך לגבול לבנון. העותר טוען כי על פי התבחינים כפי שפורסמו באתר המשרד לביטחון פנים מיום 19.5.09 יש לאפשר למי שעונה על כלל התבחינים התקפים לחדש את רישיונו אם לא חלפו שלוש שנים מיום פקיעת הרישיון בתוספת תשלום אגרת רישוי כסכום פרוגרסיבי. נטען כי תבחין משמר אינו רלוונטי לעניינו של העותר שכן העותר עמד בדרישות הסף ובעילות הנדרשות על פי התבחינים שהיו בתוקף בעת הגשת הערר ומאחר שתבחין המשמר לא היה בתוקף עת נדון עניינו של העותר. על כן נטען כי ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה ללא נימוק ענייני, נגועה בשיקולים זרים ומנוגדת לדין, להנחיות ולתבחינים שהיו תקפים בעניינו של העותר.

המשיבים טוענים כי החלטת הממונה שנשלחה לעותר ביום 19.12.11 הינה החלטה סבירה שניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ובדיקת כל השיקולים הרלוונטיים בהתאם לחוק.

לטענת המשיבים, העותר החזיק ברובה זעיר משנת 1989 ורובה אוויר משנת 2006 שתוקף הרשיון להחזקתם פג ביום 31.10.10. הרישיון לרובה זעיר ניתן לאור עילות העבר (בטרם פורסמו התבחינים) ואילו הרישיון לרובה אוויר ניתן לאור עמידת העותר בתבחין מי שזכאי להחזיק ברישיון נשק מסוג אקדח לאור עברו הבטחוני. במהלך חודש 9/2010 נשלחו לעותר טפסים לחידוש הרישיון לרובה אוויר ולצורך אכיפת התבחינים בעניין הרובה הזעיר נשלחה לעותר הודעה כי עליו להוכיח עמידה בתבחין מאושר ולא - עליו להפקיד את הנשק במשטרה. העותר פנה לרשות המוסמכת ובמענה לפנייתו נמסר לו כי באפשרותו להגיש ערר. בתשובת הרשות המוסמכת נומקו השיקולים לאכיפת עילה תקפה להחזקת כלי ירייה באמצעות תבחינים וצויין כי קיימות לעותר שתי אפשרויות: להפקיד את כלי הירייה מסוג רובה זעיר במשטרה או בידי סוחר מורשה. העותר הגיש ערר.

נטען כי רישיון רובה האוויר של העותר חודש לאחר שעבר את הליכי החידוש אך העותר לא הוכיח עמידה בתבחין מאושר המזכה אותו להחזיק ברישיון לכלי ירייה מסוג רובה זעיר ואף לא הפקיד את הרובה במשטרה בהתאם לאמור בהודעה ובתשובת הרשות המוסמכת, בניגוד לאמור במסמך המרכז את ההנחיות המנהליות למחדשי רישיון ובניגוד למסמך "תנאים לרישיון" לכלי ירייה שצורף לרישיון העותר. ביום 30.11.10 השיב מנהל האגף לרישוי כלי ירייה לבקשת ב"כ העותר לחידוש רישיונו לרובה זעיר ובתשובתו הודגשה מדיניות הרשות בעניין אכיפת התבחינים לרובה זעיר/צייד, לרבות האפשרויות העומדות לפני העותר לצורך המשך החזקת כלי הירייה כמזכרת. ביום 1.3.11 דחתה ועדת הערר את בקשת העותר מאותם נימוקים שצויינו בתשובת מנהל האגף. עוד ציינה הוועדה כי לעותר נשלחה הודעה ועל העותר לפעול בהתאם למפורט במכתב ההודעה.

המשיבים טוענים כי העותר המשיך להחזיק ברובה הזעיר ללא רישיון תקף בניגוד לסעיף 14 לחוק ותנאי הרישיון. רק ביום 13.9.11 מצא העותר לנכון להפקיד את הרובה הזעיר בתחנת המשטרה.

לטענת המשיבים על פי הדין הישראלי אין לאזרח זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק אישי. האפשרות להחזקת כלי ירייה מותנית ברישיון אשר ניתן על ידי הגורמים המוסמכים שנקבעו בחוק. על פי החוק הרשות המוסמכת לתת רישיון לפי החוק רשאית לפי שיקול דעתה לקבוע את התנאים למתן רישיון לכלי ירייה ולחידושו, לרבות קביעת אמות מידה לקבלת הרישיון. כן נטען כי בשנים האחרונות נוהגת מגמת צמצום בהיקף הענקת רשיונות לכלי ירייה, במטרה לשמור על שלום הציבור. על פי מדיניות המשרד לביטחון פנים הגשת בקשה לקבלת רישיון לכלי ירייה מצריכה עמידה בתנאי סף מסויימים וכן עמידה בתבחינים. באוגוסט 2011 עודכנו תבחיני המשרד לביטחון פנים ובין היתר נקבע גם "תבחין משמר" שלפיו מי שמחזיק כדין ברישיון תקף לרובה צייד, רובה זעיר או רובה צבאי במשך 15 שנים או יותר ברצף, עומד בתבחין המשמר.

נטען כי העותר כמחזיק ברישיון לכלי ירייה שנים ארוכות ואשר היה אמור למלא אחר תנאי הרישיון (שנשלח אליו לאחר כל חידוש) ידע או שהיה עליו לדעת כי אי הפקדת הנשק במשטרה או בידי סוחר נשק מהווה עבירה על החוק וכן הפרת תנאי הרישיון. נטען כי מאחר שהעותר לא הפקיד את רישיונו והפר את חובותיו הוא אינו מצביע על תבחין מזכה כיום, זאת לאחר שהפר את החוק וקטע את רצף הרישיון.